המופע החדש של להקת הפלמנקו הישראלית, מביא אל הבמה את הרוח הכנענית הנושבת מסיפוריהן של האלות המקומיות, שהיוו חלק משמעותי בפנתאון האלים שממנו שאב התנ"ך העברי השראה לא מועטה. המופע מחבר את ההיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל עם תרבות הפלמנקו, אשר רבים מאנשיה רואים בה דת לכל דבר.

טרם הפך לז'אנר אמנותי מודרני, היה הפלמנקו, שמקורו בפולקלור הצועני-ספרדי, מרכיב בטקסי פולחן שכללו התקהלויות בחללים קטנים וצפופים, שירה וניגון, תפילה וריקוד. לאורך השנים, התפתח הפלמנקו לכדי שפה המובנת וידועה רק לעוסקים בה, כמעין דת סודית. לכל מקצב פלמנקו יש שם משלו, תפקיד ותכונות, אשר משווים לו מעמד של ישות חיה, עצמאית ויצרית, ומקשרים אותו לפן מסוים באורחות חייו של האדם. באופן דומה, מהווים האלים והאלות מן המיתולוגיה הכנענית, האנשה של היבטים שונים בתרבות ובטבע האנושיים, מה שהופך אותם לישויות מטאפוריות בעלות משמעות נצחית.

למזמורים העכשוויים שנכתבו על ידי אסי משולם והולחנו על ידי טליה יונה קליגר, חוברת הכוריאוגרפיה של מיכל נתן, שמחברת את מקצבי הפלמנקו השונים למשמעויות הארכיטיפיות של השירים, והופכת את הפרויקט ליצירה הרת משמעות ואלגורית לימינו אלה.

"יצירת פלמנקו יוצאת דופן ומרשימה.." (רן בראון, הארץ)