עברו 18 שנים מאז "הדפוק הזה"  והחדשות הטובות הן שהדפוק עדיין דפוק. האנרגיות ופיצוצי האדרנלין הם חלק בלתי נפרד מחווית ההופעה של ירמי קפלן. הוא הופך שולחנות, מפרק את התופים ומרים את הקהל למקום הזה שרק רוק'נרול יכול לקחת אליו.  

ירמי תמיד ריגש אותי. עוד כשהיה צעיר מסוכסך עם הפרעות קשב ואני הייתי טינאייג'רית כועסת, וגם היום כשהוא הרוקיסט האחרון שלא מייפה את המציאות. לא מפזר סוכר על המילים שלו, לא מבטיח לי שהוא איש מושלם. ירמי כותב בכנות, שר כמו שד ומדבר על אמת מסויימת: שהעולם לא מושלם, שהחיים יפים לסירוגין ושהרוק'נרול עדיין חי ובועט.

לירמי כבר יש קילומטרז' מכובד על במות. תכף יעברו שני עשורים מאז צאת האלבום הראשון, "ירמי קפלן והפרחים" ומאז שקם מכסא המתופף הבן אדם לא מוכן לשבת: ב95' יצא האלבום השני וב96' השתחרר הלהיט "כבר עכשיו". ב99' יצא האלבום "לרע ולטוב" שנדף ניחוחות של בית וזוגיות וב- 2003 הוא הבטיח שממחר הוא ישתנה. האלבום האחרון יצא ב2010, "חשק", והחשק כולו שם במלוא העוצמה.  

בניגוד לזמרים ששומרים מרחק בטחון מהקהל, כאלה שבאו לעשות את הקטע שלהם וללכת הביתה בליווי מאבטחים, ירמי מפלרטט עם אנשים. הוא מצליח ליצור דו-שיח בין הבמה לקהל ולשתף את כולם בטירוף. בתחושה שלי, ירמי מדבר הרבה על המתח בין אופטימיות וייאוש כי החיים הם כאלה, מרימים ומפילים. ככל שאתה רואה יותר אתה מבין את הטעם המריר מתוק, הלא מושלם הזה, שיש לעולם.

נדמה שירמי קפלן הרוויח ביושר את תדמית "הרוקר האחרון". לא במקרה הוא עדיין רלוונטי, לא בטעות הוא שרד את התרסקות הרוק'נרול כשהמוזיקה הפכה טכנית, ממחושבת וים תיכונית. הוא תמיד מוכן להופיע. הוא תמיד הולך עד הסוף. כשאנשים בגילו מכבים את הטלוויזיה והולכים לישון והוא מרים גיטרה ועולה על במה.

הופעות קרובות:

16.4 - "לזיין ולברוח" | ערב חד פעמי | 20 שני לירמי קפלן והפרחים: http://goo.gl/18SrW3