עידן חביב בהופעה / "לאבד עניין בזמן"

מאת: גל ינובסקי

קשה להישאר אדיש. עידן הוא לא עוד זמר חביב, מאלה שלא משאירים חותם אחריהם. ההופעה החשמלית של חביב משאירה רושם עמוק של יוצר אמיתי שמשתדל להיות נאמן לאמת הפנימית שלו. מעבר לקולו המיוחד והנוגע, קולו הפנימי נשמע נפלא בסאונד שמיוחד רק לו ומתובל בתהיות על החיים, בחיפוש, בעצבות, בשמחה ובעיקר באמת נטולת פוזה.

לצד בלדות נוגות ורגישות עידן מגיש עם צמד גיטריסטים ומתופף גם יכולת רוקיסטית מרשימה לא מעט בזכות הגיטריסט המשובח אריאל טוכמן. כשהוא מחליף גיטרה אקוסטית לחשמלית בין שיר לשיר, מחליף חביב גם משפט או שניים עם הקהל שצמא למוצא פיו. בהתחלה הוא נע בביישנות ובחוסר נוחות מסוימת אבל מהר מאוד כשהקהל מדקלם את שיריו המפורסמים 'בלילה' ו'מחכה' ומלטף אותו במחיאות כפיים, הדיאלוג עם הקהל קולח. חביב מדבר ושר על אלוהים, על אהבה, על הקשיים בלפלס את דרכו למודעות הציבורית תוך הרצון להישאר אמיתי ונאמן לנתיב שלו ומפיו זורמת צניעות. רבים סימני השאלה שהוא מציב מסימני הקריאה וזה מזמין את הקהל לחשוב.

העיבודים בשיריו לרוב נאמנים לאלו שבאלבומיו, אולם השילוב בין ארבעת הנגנים שעל הבמה, שמידי פעם מחליפים כלים, ואפילו כינור מצטרף לחגיגת המיתרים, יוצרים חוויה קסומה עם סאונד מסתורי ועמוק שמזכיר להקות מחו"ל. נדמה שעידן חביב מקפיד על הדיוק. כשצעקות מהקהל מבקשות שירים שלא נמצאים בפלייליסט, עידן נענה לבקשה, אבל לפני ביצוע השיר הוא מדריך את התאורן במיקרופון כיצד ללוות את השיר שאליו לא התכוננו בתאורה המתאימה.

וזוהי אולי התמונה כולה שעידן חביב מעביר. שילוב של אמת, דיוק, הקפדה ואלומות אור ממוקדות על מנת לגעת באופן הרגיש והמדויק ביותר במקום שאליו הוא מכוון. לרוב המקום הזה הוא הלב שלך – הצופה.